<h1>ראבי"ה סימן תשצ"ה</h1>
<h2>דף לו:</h2>
ולא שטין על פני המים, גזירה שמא יעשה חבית של שייטין. גרסינן בפרק כירה אמר רבי זירא אנא חזיתיה לרבי אבוהו דשט באמבטי[ת]א ולא ידענא אי עקר אי לא עקר פשיטא דלא עקר דתניא לא ישוט אדם בבריכה מלאה מים ואפילו עומדת בחצר לא קשיא הא דאית ליה גדודי הא דלית ליה גדודי. גרסינן בירושלמי אמר רבי אבהו אסור לאדם להשי[ט] דבר להוליכו מאצלו ודכוותיה להשי[ט] דבר להביאו אצלו ולמה [רבי] אבא מרי ור' מתניה הוו יתיבון חמון חד בר נש פצל [מיא] להכא והכא ושתי אמר רבי אבא מרי לרבי מתניה הדה הוא דאמר רבי אבהו וכו'. פירוש קיסמין שעל גבי המים היה מפצל לכאן ולכאן ביד לנקות המים שיהיו יפים לשתיה. [ומשמע] דאסור. לא מספקין ולא מטפחין ולא מרקדין, גזירה שמא יתקן כלי שיר. גרסינן בפירקין בירושלמי סיפוק [שהוא] מחמתו כמדמתימר ויחר אף בלק [אל בלעם] ויספק את כפיו. טיפוח שהוא לרצונו רבי יונה וחברייא חד אמר הכין שרי והכין אסור ואחרינא אמר הכין והכין אסור ולא ידענא מאן אמר כן ומאן אמר כן [מן] מה דהוי רבי יונה אמר הוי [סבין] ביומא דהוה מטפחא לאחורי ידיהון בשבתא הוי אמר הכא שרא והכא אסור רבי הוי מסב לרבי שמעון בריה והווין מטפחין לאחורי ידיהון בשבתא עבר רבי מאיר ושמע קוליהון אמר רבותינו הותרה השבת שמע רבי קליה אמר מי הוא זה שבא לרדותינו בתוך ביתנו שמע רבי מאיר קליה וערק נפקין [פרי] בתריה אפרח רוחי אפקי ליה [מעל] קדליה דרבי מאיר אודיק רבי מן כותיה וחמי קדליה דרבי מאיר מן אחוריה אמר רבי [אנא] לא זכיתי לאורייתא [אלא בגין דחמית קדליה דרבי מאיר מן אחוריה אמר רבי [אנא] לא זכיתי לאורייתא [אלא בגין דחמית קדליה דרבי מאיר מן אחורוי רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרויהון אמרין אנן לא זכינן (אלא) לאוריתא אלא בגין דחמינן] אצבעתיה דרבי (מאיר) מן גולגיקין דירה [רבי זעירא] ורבי ירמיה [בשם רב הונא] קיפוץ עוקר שתי רגליו כאחת ריקוד עוקר אחת ומניח אחת. אמר רבי אלעזר כל משמיע קול אסורין בשבת רבי שמואל בר רבי יצחק סבי מקושה דכנישתא. פירוש זקיני היה חזן בית הכנסת הדופק לבית הכנסת כנהוג המשמש בימינו. רבי הילל מקיש על כסא רבי אילא איעצר בסודרא סליק לביתיה ואשכחין דמוכין [דמך] ליה על סילמא בגין דלא מיקשה על תרעא רבי ירמיה הוי פשט עם בריה דרבי אמי סליק בעא מתערתא בקריצתא דשבתא שרי מקיש על תרעא אמר ליה אביו ומאן שרי לן וכו'. ובפרק המביא תנן אין מטפחין ואין מספקין וכו' עד הנח להם לישראל וכו', פירוש ששוגגים בזה ואינם מבחינים בין טיפוח כדרכו לטיפוח אחורי ידיהון כדאמר רבי יונה. ונראה לי שמה שנהגו השמשים לדפוק על הפתחים להקיץ בשבת את הקהל אל בית התפלה סמכו על ההיא דאמר רבי שמואל ברבי יצחק סבי מקושה דבי כנישתא הוה, ושאר האמוראים שנחלקו עליו לאיסור לית הילכתא כוותייהו, דגרסינן בפרק בתרא דעירובין הלכה וממלאים מבור הגולה וכו' עולא איקלע לבי רב מנשה אתי ההוא גברא טריף אדשא חזא דקא ממלא בגלגלא אמר מאן האי וליתחיל גופה דקא מתחיל ליה לשבתא אמר ליה רבא לא אסרו אלא קול של שיר בלבד, והילכתא כרבא, דכולה סוגיא טורחא לפרוקיה אליביה. ותו גרסינן התם אמימר שרא למימלא בגילגלא במחוזא אמר טעמא מאי גזרי רבנן משום גינתו וחורבותו וכו' אבל משום אולידי קלא לא חיישינן, והיינו כפירוקא דרבא, ואומר אני אפילו קולו של שיר וטפוח וריקוד לא אסרו אלא לישראל, אבל לגוי המנגן בכלי שיר בנשואין שרי ואפילו אם ישראל אומר לו לעשות ביום השבת שרי, דאמירה לגוי שבות ובמקום מצוה שרי, כדמוכח בפרק הדר גבי ההוא ינוקא דאישתפך חמימיה, ואין שמחה לחתן וכלה בלא כלי שיר, וכל שכן כאן שאינו אסור לישראל אלא משום גזירה בעלמא שלא נחוש אם גוי מטיב נגן בכלי שיר ואפילו אם ישראל מצוהו לשורר בכלי שיר. ושוב בדקתי ברבינו אלפסי שכתב בעירובין אשכחן רברבתא שפסקו כעולא וסמכו אגמרא דבני מערבא דאמר רבי אלעזר כל משמיע קול אסורין בשבת ואנן סבירא לן כרבה דהילכתא כוותיה ואמימר קם בשיטתיה, והיינו כמו שפסקתי. ובירושלמי פרק בתרא דעירובין גרסינן תניא אין ממלאין בעדשה בשבת אם כחס על החבל או על המשיחה מותר. וראיתי בפיסקי רבינו זקיני בדבר זה דברים שלא נראו בעיני ולכך הארכתי לפרש.
